<h1>האשכול — רצב"א, סדר י"ח טרפות בקצרה</h1>
<h2>דף ה:</h2>
וביצת טהורה דמותרת ולא הוי אבר מן החי מנ"ל, מדגלי ר' ביצה דעוף טמא אסירא שנ' ואת בת היענה כ"כ ב' הלכות. וחזי לן מדאי' [חולין ק"מ ע"א] ואת הבנים תקח לך ולא לכלביך וממעטינן מהא עוף טהור על ביצי טמא ש"מ ביצה שרי', אלא דהוי ס"ד מהא ביצת עוף טמא נמי שרי, דטהור נמי אבר מן החי ושרי ר', וקרא הבנים תקח לך ולא לכלביך למעט אפרוחים של עוף טמא לכך כ' בת היענה שביצת עוף טרפה אסורה. ויש שטוען מזה דביצת שרץ דלית לן קרא למיסר מה"ת שריא ומסתייע מהא דאלו טרפות חלמון וחלבון מעורבין זב"ז בידוע שהיא ביצת השרץ למאי הלכתא שאם רקמה ואכלה לוקה משום השרץ השורץ על הארץ, משמע אי לא רקמה לא אסרה תורה, ול"נ דא"כ ביצת טרפה נמי לישרי דל"ל קרא למיסר ופשיטא לן דאסור מה"ת דאפי' נתערבה ספקא באחרות, אסורות [ביצה ג' ע"ב]. ואפשר דעוף מעוף נילף כיון דביצת עוף טמא אסור ה"ה ביצת עוף טרפה אבל ביצת השרץ לא נילף. ומחורתא כיון דכלל בידינו כל היוצא מן הטמא טמא [בכורות ה' ע"ב] ביצת השרץ נמי אסירא מה"ת אבל אין לוקין עלי' דלא אסרה תורה בלאו אלא ביצת עוף טמא, ואי קשי' כיון דל"ל קרא מפורש לאסור ביצת השרץ וטרפה דלמא שרין וכה"ג אמרינן בחלב... ל"ק כיון דגלי רחמנא דחלב טמאה וביצת עוף טמא אסירי וחלב וביצי טהורות מותרות, אלמא אסור אבר מן החי התירה תורה במידי דפרשי ממילא אבל לא אסור טמא וטרפה וטעמא רבה לחלק כד' בהמקשה [ס"ט ע"א] הלכך ביצת טרפה וביצת השרץ שלא ריקם אסור מה"ת, וכשרקם בביצת השרץ לוקה משום שרץ השורץ ובעוף טמא משום שרץ עוף. וביצת עוף טהור שיש בו אפרוח אם יצא אע"ג שלא נפתחו עיניו שרי בשחיטה, כך פסק הגרי"צ דלא כראב"י דאוסר מדרבנן [ביצה ו' ע"א] וקודם שיצא לאויר עולם מדרבנן אסור משהתחיל להתרקם ומה"ת שרי דקודם גמר רקומו עדיין לאו בשר הוא ושרץ נמי לא מקרי דאינו יוצא מטמא.
ביצת טרפה אסורה כיון דמעורה בגופה כגופה דמי והיא כביצת טמאה, אבל ולד טרפה דיש לו חיות בפ"ע ואתכשר בשחיטת עצמו כד' רבא [חולין ע"ה ע"א] השוחט הטרפה ומצא בה בן ט' חי שוחטו וכשר. והא דתנן [עדיות פ"ה] ביצת נבלה ב"ש מתירין ב"ה אוסרין ושוין בביצת טרפה שאסור שגדלה באסור ובפ"ק [ביצה ו' ע"א] השוחט התרנגולת ומצא ביצים גמורות מותר לאכלה בחלב, אלמא ביצה שנגמרה והתרנגולת נעשית נבלה לאו כגופה דמי, תירץ בעל הלכות שאני בשר עוף בחלב דרבנן, אבל נבלה דאו' החמירו, ורבותא תרנגולת כיון שנגמרה בהיתר שהרי אח"כ נתנבלה ודאי לאו כגופה ולא אסרו רבנן אלא אטו ביצה טרפה שנגמר באסור. וכמו דחלב טמאה וצירה ומ"ר אסורי [בכורות ו' ע"ב] כך חלב טרפה אסור כדתנן [קט"ז ע"א] כשרה שינק מן הטרפה קיבתה אסורה. וכ' ב' הלכות מאן דאית לי' חלב מעיזא ושחטה ואשתכח טרפה אסור למיכל מהאי חלבא, ודוקא דידעינן דמקמי דנחלב טרפה הות כגון הוגלד פי המכה בידוע שג' ימים קודם שחיטה נעשה [נ"א ע"א] חזי לן דמיירי בטרפה הנעשה ע"י מקרה שאירע כגון שנפלה או בלעה מחט אבל טרפות ביד"ש וא"א למיקם אזמן שנעשה מטרפינן למפרע. ואעפ"י שביצת טרפה אסירא אפרוח היוצא ממנו מותר דבעידנא דגביל עפרא הוא [תמורה ל"א ע"א].
<h2>דף ו:</h2>
יש מי שאומר אע"ג שהתירה תורה חלב מי חלב לא התירה דאי' בכ"ה [חולין קי"ד ע"א] המבשל בשר במי חלב פטור אלמא לאו חלב מקרי והדרא לאסור אבר מן החי, ומי חלב לאו נסיובי חלבא דאתמר דמטמטם הלב [פסחים מ"ב ע"א] דהאי חלב הוא מדאי' בכיצד צ' [פסחים ע"ו ע"ב] פת שאפה עם הצלי בתנור אסור לאכלה בכותח, ואי נסיובי לאו חלב לא החמירו כולי האי, אלא נסיובי הנשאר מן החלב אחר שנעשה גבינה, ואי מרתיחין לי' נקפה קצת ונעשה דומה לגבינה ונקרא מאט"ו, אבל מי חלב מים המעורב במאט"ו ונפרש ממנו לאחר רתיחה, ואעפ"י שמעורב עם החלב כל זמן שלא נפרד ממנו אין שמו עליו אלא חלב מקרי ושרי, אבל לאחר הפרשתו אסור משום אבר מן החי, וכיוצא בו בדם איברים בלאו [כריתות ד' ע"ב] וכ"ז שלא פורש שם בשר עליו ושרי, וצללתא דדמא [פ"ז ע"א] לא מחייב עלי', אבל כ"ז שמעורב עם הדם נקרא דם וכשר לזריקה. ולא מחוור, הא דלא מחייב במי חלב משום בשר בחלב דבחלב אמו אסר רחמנא וכשיוצא עקר החלב בו, וכשחסר העקר לאו חלב אמו הוא, אבל כשהתירה תורה החלב ל"ל מקצתו יהא אסור אם מפרידין אותו. ול"ד לדם איברי' שאסרה תורה בלאו בהדי' ומסברא אמרינן אי לא פרש שרי דכמה איברי' כמו הכבד הטחול והלב והריאה שא"א להוציא מהם כל דם ושרי ר', אבל הכא התירה תורה החלב ובכללו גם המים, מה"ת לומר כשנפרשו אסורין, ומצללתא ודאי ל"ר, כיון שבטבעו סובב הדם ולא אמרה תורה להפרישו קודם זריקה, אלמא כ"ז שמסבב הדם יחשב, אבל בהפרידו בעינינו רואי' שהוא מים.
